פסק-דין בתיק רע"א 43875-10-11

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט נחום שטרנליכט) מיום 5.10.11 בת.א. 2495-04-10.

בהחלטה הראשונה דחה כב' השופט שטרנליכט את בקשת המבקשים לדחות את התביעה שהוגשה בתיק הנ"ל על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק עילה או פלוגתא.

בהחלטה השנייה דחה כב' השופט שטרנליכט את בקשת המבקשים לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערובה.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, תשובות הצדדים שהוגשו, ודיון שהתקיים ביום 15.1.12, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, לדחות את הערעור בנוגע להחלטה הראשונה, ולקבל באופן חלקי את הערעור בנוגע להחלטה השנייה.

התביעה בבית משפט קמא

עניינה של הבקשה הוא תביעה שהגישה המשיבה 1 (להלן: "העמותה"), נגד המשיבים 2 ו- 3, להצהיר כי זכויותיה בבית הכנסת "מנוחת אחים" (להלן: "בית הכנסת"), המצוי על מגרש בפינת הרחובות הרצל - וינהוייז ביהוד, גוש 6692 חלקה 40 (להלן: "הנכס"), מעולם לא נדונו ולא הוכרעו במעמד המשיבה 1 ו/או אנשי בית הכנסת וכי מעולם לא היה להם יומם בבית המשפט ולא ניתנה להם אפשרות הוגנת לטעון לזכויותיהם בבית הכנסת.

כמו כן  ביקשה המשיבה 1 בתובענתה, להורות למשיבים 2 ו- 3 להימנע מלפנות את בית הכנסת מעם התובעת המורכבת מ- 70 מתפללי בית הכנסת, אשר מתפללים במקום ברצף משך כ- 36 שנים והשקיעו בבית הכנסת על חשבונם כסף רב, כל עוד לא יוקם לטובתם בית כנסת חלופי מתאים על חשבון המשיבים 2 ו- 3, לפי החלטת פסק בוררות שאושר בבית המשפט העליון.

רקע

המנוחה מרים אקגיאן ז"ל (להלן: "המנוחה") הייתה בעלת הנכס, שהוא מגרש ודירה הנמצאת עליו, והיא נתנה בחייה לעמותה ולחבריה להשתמש בדירה ובמחצית המגרש הצמודה לה, כבית כנסת "מנוחת אחים", משך שנים רבות. המנוחה נפטרה ביום 31.10.77, והשאירה אחריה צוואה מיום 12.7.77 שבה ציוותה כי הדירה ומחצית המגרש הצמודה לה תועבר לאחייניתה, הגב' חקיקה מהרזגיג ז"ל, והמחצית הפנויה של המגרש יועדה למשיבה 2 - המועצה הדתית יהוד, על מנת שתקים עליו בית כנסת ובית מדרש שיישא את שמה וינציח את זכרה וזכר משפחתה, בתנאי שאם תוך 3 שנים לא יקום בית כנסת כאמור, תימסר מחצית המגרש בחזרה למנהל העזבון אשר ימכור את הנכס ויפעל להנצחת המנוחה ומשפחתה בדרך של מתן תרומה למטרה ציבורית אחרת.

ביום 18.6.86, בעקבות פניית מנהל עזבון המנוחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבלת הוראות, לאחר שלא הצליח לחלק בעין את שתי המחציות של המגרש ולא למכור את הנכס בשלמותו, בין היתר בשל קיומו של בית הכנסת במקום, אושרה הוצאת הנכס למכירה בדרך של מכרז או בדרך אחרת.

בשנת 1991 הגישה חברת פאר מהנדסים בע"מ הצעה למנהל העזבון לרכישת הדירה ומחצית המגרש הצמודה לה, על מנת לבצע עסקת קומבינציה בשטח זה, כולל הקמת בית כנסת חדש.

ביום 28.10.91 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב תוקף של החלטה להסכם פשרה בין מנהל העזבון, האחיינית גב' מהרזגיג, המועצה הדתית יהוד והעמותה, לפיו תקבל הגב' מהרזגיג 66,000 $ והוצאות ותסתלק מהעזבון. מאוחר יותר העבירה חברת פאר מהנדסים בע"מ למנהל העזבון סכום של 237,500 ש"ח בנאמנות לטובת הגב' מהרזגיג. לאחר מכן, במשך מספר שנים לא נעשה דבר.

בשנת 1998 פנתה חברת פאר מהנדסים בע"מ למנהל העזבון בבקשה לסיים את תהליך העברת הזכויות על שמה ולחדש את תהליכי מכירת הנכס כולו וחלוקת התמורה בין בעליו. מנהל העזבון פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבלת הוראות, ובהמשך הופנו הצדדים לבוררות.

ביום 20.1.04 ניתן פסק בוררות על ידי השופטת (בדימ.) פריש. בפסק הבוררות נקבע כי אין יריבות בין המועצה הדתית יהוד ובין חברת פאר מהנדסים בע"מ, נקבע כי לא נערכה כל עסקה או העברת זכויות בין חברת פאר מהנדסים ובין הגב' מהרזגיג, נקבע כי העמותה הייתה מעורבת לאורך ההליכים וכוונת כל המעורבים הייתה לבניית בית כנסת שיהיה בבעלותה, ונקבע כי אין לחברת פאר מהנדסים כל זכויות בנכס. מאידך נקבע, כי גם למועצה הדתית יהוד אין זכויות במחצית הפנויה של המגרש, משום שלא בנתה בית כנסת תוך 3 שנים כפי שציוותה המנוחה. הבוררת קבעה כי על מנהל העזבון למכור את הנכס ולהעביר מחצית התמורה לגב' מהרזגיג ואת המחצית השנייה להקצות למטרה ציבורית אחרת להנצחת המנוחה ומשפחתה. הבוררת קבעה עוד כי יש למכור את הנכס כולו כשהוא פנוי מיושביו, וכי המועצה הדתית תדאג לפינוי בית הכנסת והכספים ששילמה פאר מהנדסים לגב' מהרזגיג יוחזרו על ידי מנהל העזבון מתוך תמורת המכירה.

המועצה הדתית יהוד הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לביטול פסק הבוררות. ביום 7.7.04 דחתה כב' השופטת רות שטרנברג-אליעז את הבקשה, קבעה כי אין ממש בטענות שהועלו נגד פסק הבוררות, ואישרה אותו.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (רע"א 403/05), נדחתה ביום 12.9.06 על ידי כב' השופט ס. גו'בראן. בהחלטתו, כתב כב' השופט גו'בראן, בין השאר, את הפסקה הבאה: "מעבר לדרוש ייאמר, כי משלא מומש הסכם הפשרה המדובר ומשלא התקבל צו בית משפט המעביר את הזכויות במחצית הבנויה של המגרש מן האחיינית לעמותה, הרי אין לעמותה כל זכויות בנכס. מעמדה הינו למצער כמורשית לאורך שנים בנכס, עוד בהסכמת המנוחה. בוודאי שבפינויו של בית הכנסת לאתר חלופי אין בכדי פגיעה בזכויותיה הקנייניות של העמותה. משכך, אין החלטתה של הבוררת מכריעה בזכויותיה של העמותה."

בהמשך, הוגשה (כנראה על ידי מנהל העזבון) בקשה לרשם ההוצאה לפועל בתל אביב לביצוע פסק דין ובמסגרת זו לפנות את הנכס. רשם ההוצאה לפועל, רף נועם, נתן צו פינוי ביום 15.2.10 וקבע את הפינוי ליום 7.4.10. בעקבות כך הגישה העמותה בקשה לרשם ההוצאה לפועל לעיכוב הליך הפינוי. בתאריך 4.4.10 נתן רשם ההוצאה לפועל החלטה שבה דחה את בקשת העמותה, בקובעו שתפקיד לשכת ההוצאה לפועל לממש פסקי דין והיא אינה מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית משפט ו/או פסקי בוררות.

מייד לאחר שניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל האמורה, פנתה העמותה ביום 13.4.10 לבית משפט השלום בפתח תקווה והגישה את התובענה שבה ביקשה להצהיר כי זכויותיה מעולם לא נדונו במעמדה וביקשה להורות למשיבים להימנע מלפנות את בית הכנסת כל עוד לא יוקם בית כנסת חליפי מתאים על חשבון המשיבות. ב- 6.4.10 ניתן צו מניעה זמני לעכב את פינוי העמותה וחבריה מבית הכנסת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

בתאריך 14.4.11 פנו המבקשים בבקשה להצטרף כמשיבים בתובענה שבבית משפט השלום בפתח תקווה. בתאריך 8.5.11 צורפו המבקשים כנתבעים נוספים בתובענה, לאור טענתם שגם הם בעלי זכויות חכירה במושע במגרש והיותם צדדים מעוניינים.